|
ביאור על החת"ת היומי מאת הרב יצחק גינזבורג שליט"א ליום א ליום ב ליום ג ליום ה ליום ו ליום שבת רביעי:ו והנה, "ידעתיך... הקדשתיך... נתתיך" ראשי תבות יהן (סוד "שמן זית הין"), ראשי תבות יסוד הוד נצח, שלשת כחות המעשה מלמטה למעלה. ההקבלה היא פשוטה: ידיעה ביסוד, הקדשה וזימון בהוד (המנהיג את חוש ההילוך, העבודה דתחילת היום, וד"ל), "נביא לגוים נתתיך" בנצח (מקום הנבואה). "ידעתיך" נאמר בפירוש על פרצוף העיבור "בבטן", "הקדשתיך" היינו בעת היציאה "מרחם", שאזי מגיע לפרצוף היניקה, "נתתיך" היינו כנגד פרצוף המוחין (כמובן מהמשך הפסוקים בירמיהו שם: "ואומר אהה א-דני הוי' הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי. ויאמר הוי' אלי אל תאמר נער אנכי וגו'"). והדברים יובנו על פי פירוש הרד"ק: "בטרם אצורך". כן כתיב, בוי"ו, וקרי הצד"י בקמץ חטף כמשפטו עם הכנוים ואין עמו וי"ו, והענין אחד. וענין "בטרם אצרך" כתב אדוני אבי, כאשר ברא היסודות הד' ידעו בכח הטבע ואחר כך הוציאו לפעל, וכן אמר ישעיהו "מעת היותה שם אני", בכח היסודות הייתי מזמן שהייתה עת בעולם, ועתה הוציאני מכח לפעל ושלחני ברוחו. או פירש "ידעתיך" כמו "ידעתיך בשם" שאמר למשה ומורה עליו, "ובטרם תצא מרחם הקדשתיך", מלשון קדושה, ו"ידעתיך" לשון גדולה. ולפירוש הראשון יש לשאול, והלא כל הנביאים והצדיקים וכן הרשעים בטרם הבראם ידעם והכירם?! אך יורה זה שאביו ואמו נזהרו בקדושה וטהרה בעת ההריון שיהיה הנביא מקודש. והחכם הגדול ר' משה בר מימון ז"ל כתב כי זה ענין כל נביא אי אפשר לו מבלתי הכנה טבעית בעיקר יצירתו שיהיה נכון לנבואה עם ההתלמדות, ויש לדעתו לישאל, למה לא אמר זה הענין לנביא אחר אלא לירמיהו? ונוכל לומר לפי שידע האל יתברך שירמיהו יסרב בשליחות האל הודיעו כי הוא מוכן לנבואה מן הבטן, כדי שיחזק לבו ללכת בשליחות האל. ואם תאמר, והלא משה רבינו ע"ה היה מסרב גם כן בשליחות האל ולא אמר לו כן. הנה הראה לו אות גדול לחזק את לבו, והוא אות הסנה והאותות האחרים שנתן בו יכולת לעשותן לפני פרעה. וגם נוכל לומר כי משה רבינו כבר ידע זה מעצמו, כי חכם גדול היה וידע כי בעיקר יצירת האדם יש הכנה טבעית לנבואה למי שהוא עתיד להתנבא, ולא זה בלבד אלא כל חכמה וכל טבע שיש באדם שהוא גובר בו יש לו קצת הכנה בו בעיקר היצירה יגבר בה עם ההתלמדות. ויונתן תרגם הפסוק כן עד לא בריתך וגו' כבעמוד. כאן יוצא מפורש הקשר הפנימי והעצמי בין משה רבינו לירמיהו הנביא, וכן סוד "בטרם אצרך בבטן ידעתיך" כנגד ספירת היסוד, היינו כנגד ההכנה הטבעית מצד ד יסודות הטבע (שהכל נכלל ביסוד ההיולי כנודע; היולי = אין = בטן, וד"ל). ועוד, ירמיהו = הריון (הנקודה האמצעית של ישראל, סוד רעא ימי ההריון בבטן). והנה, כל זה הוא סוד "ויקרא אל משה", ה-א זעירא שקורא למשה היינו סוד הנשמה ההיולית בשעת העיבור, מרגע מפגש היסודות של האב והאם בקדושה ובטהרה (כנ"ל בדברי הרד"ק) ועד לרגע יצירת – "אצרך" ("אצורך" כתיב, וד"ל) – הולד לאחר מ יום, כנ"ל. |