|
ביאור על החת"ת היומי מאת הרב יצחק גינזבורג שליט"א ליום א ליום ב ליום ד ליום ה ליום ו ליום שבת שלישי: האות ה-מ בתורה היא ה-ו של "תהו", האות המשלימה את תבת "תהו", שרש נשמת משה רבינו, שנודע כי היה מהשמיטה הקודמת ("תהו" היא התבה העשירית בתורה, סוד "העשירי יהיה קדש להוי", "יהיה" בלשון עתיד דווקא, כאשר יקוים היעוד המשיחי של אורות דתהו בכלים דתיקון), וכרמוז בתבת "משיתהו" (= "לעיני כל ישראל") – טעם שמו של משה רבינו – אותיות שמי תהו (שעל כן זקוק לאישור בתחילת חומש ויקרא – "ויקרא אל משה וידבר הוי' אליו מאהל מועד לאמר", כנ"ל – היינו המשכת האורות המרובים דתהו בכלים רחבים של תיקון; האורות של מתן תורה היו עדיין בגדר אורות דתהו, ודווקא במשכן – אהל מועד – נמשכו האורות דתהו בהתישבות, בכלים רחבים דתיקון, במשך מ שנות נבואת משה). והדבר יובן ממה שידוע שעיקר הופעת (גלגול) משה רבינו בתקופת הנביאים – עליו נאמר בפרט "נביא אקים להם כמוך" (כדלקמן) – הלוא הוא ירמיהו הנביא. תחילת נבואת ירמיהו היא "בטרם אצרך בבטן ידעתיך ובטרם תצא מרחם הקדשתיך נביא לגוים נתתיך" (והוא הפסוק החמישי בספר). תבת "ידעתיך" היא התבה ה-יום בספר, הרומז לפסוק "ויקרא אלהים לאור יום" – "אור" היינו משה רבינו, "זכרו תורת משה עבדי", "תורה אור" (משה = יה פעמים חיה כנ"ל, אור = ט פעמים חיה-זיו, יחד = ה"יהלום" של חיה = תלמיד חכם, ודוק), ואילו "יום" היינו גלגולו בירמיהו הנביא, הנביא היחיד שיש אותיות יום בשמו (וכן בסוד "ולחשך קרא לילה" – חשך היינו שרש נבואת משה, "ישת חשך סתרו", "ברישא חשוכא והדר נהורא", היינו שרש משה בעולם התהו כנ"ל, ואילו "לילה" קאי על עיקר נבואת ירמיהו, נבואת החורבן והגלות שנמשלה ללילה). ופירש רש"י: "'בטרם אצרך בבטן וגו''. מימי אדם הראשון הראהו הקב"ה לאדם דור ודור ונביאיו. 'אצרך' – לשון צורה. 'ידעתיך' – קנייושט"וי בלעז כמו 'לא נודעתי להם'. 'הקדשתיך' – זמנתיך לכך. 'נביא לגוים' – לישראל שהיו נוהגים עצמם כעכו"ם כך נדרש בספרי 'נביא מקרבך וגו' יקים לך' ולא למכחישי תורה, הא מה אני מקיים 'נביא לגוים נתתיך' בבני ישראל שהיו נוהגים כעכו"ם. ד"א 'בטרם תצא מרחם הקדשתיך', עליך אמרתי למשה 'נביא אקים להם כמוך' זה הוכיחם וזה הוכיחם זה נתנבא ארבעים שנה וזה נתנבא ארבעים שנה". |