|
ביאור על החת"ת היומי מאת הרב יצחק גינזבורג שליט"א ליום ב ליום ג ליום ד ליום ה ליום ו ליום שבת ראשון: "ויקרא אל משה וידבר הוי' אליו מאהל מועד לאמר". ה-א של "ויקרא" היא א זעירא. וכן, לא נאמר מי הוא הקורא. והנה בספר נעם אלימלך כתוב שה-א זעירא בעצמה היא היא הקוראת למשה, וכמו שיתבאר לקמן בעזה"י. הנה "הכל הולך אחר הפתיחה", ולעניננו היינו ה"ויקרא" (וכן השרש קרא) הראשון בתורה – "ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה ויהי ערב ויהי בקר יום אחד". כאן "ויקרא" היינו קריאה בשם, ואילו "ויקרא אל משה" היא קריאה אליו (שיבוא אל אהל מועד לשמוע את דבר הוי'). אך יש לומר דהא בהא תליא – לפני שקוראים למשה (וכן לניצוץ משה שיש בכל אחד ואחת מישראל) שיבוא כו' צריך לקרוא אותו בשם, כלומר ליחד מה שמו אשר יקראו לו בלשון הקדש, שם המורה על עצמותו. והיינו "ויקרא אל משה" שקרא אליו לאחר (ועל ידי) שקרא ואישר לו את שמו – משה. דהנה בלידת משה רבינו לא נקרא בשם (רק ממה שנאמר "ותרא אותו כי טוב הוא" דרשו שנתנו לו שם, בחשאי, טוב או טוביה, אך אין זה מפורש בקרא), והוא מפני שהצפינו אותו כו' (והרי שם הוא ענין של גילוי כו'). רק לאחר מכן, בת פרעה קראה אותו בשם משה – "כי מן המים משיתהו", ושם זה דוקא הוא ש"נדבק" למשה לעולם ועד. אך צריך אישור לדבר מן השמים, והיינו מה שנאמר כאן "ויקרא אל משה", האישור לשמו משה, וכן עצם הקריאה אליו בא מה-א זעירא של "ויקרא", וכמו שיתבאר. |