עמוד הבית

ביאור על החת"ת היומי מאת הרב יצחק גינזבורג שליט"א

"יתרו"

ליום א ליום ב ליום ג ליום ד ליום ה ליום ו

שבת:

על הדיבר הראשון של עשרת הדברות מביא בעל אור החיים הקדוש עשרה פירושים, ויש לכוונם כנגד עשרת הדברות עצמם, כפי שהם כלולים בדיבר "אנכי וגו'" (כנ"ל). ובקיצור נמרץ מאד:

הפירוש הראשון הוא:

"אנכי ה' אלהיך וגו'". טעם כפל "אשר הוצאתיך מארץ וגו'... מבית עבדים", פשט הדברים הוא, שכוונתו להגדיל עוצם שבייתם שהיו בארץ מצרים, מקום שאסיריו לא פתח וגו', נוסף על הפלגת טומאתה, ועוד שהיו שם בגדר עבדים, והוציאנו ה'.

הפשט הוא הדבר בעצמו, כידוע בסוד תיקון-צירוף-מאמר-מכלול-חשבון. התיקון, שכנגד הכתר, היינו הפשט.

הפירוש השני הוא:

עוד יכוין ה' לומר על זה הדרך, "אנכי ה' אלהיך", הנה הזכיר בתחלת דברי ה' ב' עניינים, הא' היותו ה' ברוך הוא שם הוי"ה, זה יגיד האמונה כי ממנו יתברך ובמאמרו היה כל הווה, וכל מה שהיה, ומה שיהיה, גם יגיד על הווייתו יתברך היה, והווה, ויהיה, והב' אמר "אלהיך", פירוש שעליהם לקבל מאמרו וגזרותיו, וכל הממרה את פיו יכנו אלוה, וכנגד ב' בחינות אלו, בא האלקים להכריח כל אחת מהם בהוכחה שאין עליה טענה, כנגד אומרו "אנכי ה'", זה לך האות "אשר הוצאתיך מארץ מצרים", דע כי באמצעות יציאת מצרים הוכחשו כל הדוברים שקר שיש חלילה וחס אמונה זולתו, כי הוכחשו המאורות כי לא אלהים המה, בהחשיך ה' מאורם, והוכחשו הימים, כי ה' עשה בהם אותות והפכם לדם, והוכחשה הארץ, בהכותה ה' ותשרץ שרצים רעים, והוכחשו בעלי חיים, שאין בהם ובמזלם חוזק, והוכחשו כל אלוהות, בעשות ה' בהם שפטים, הרי כי ה' הוא אדון כל הווה, ושולט על הווה ומכחידו, וגוזר על אין ויהי, כאשר עיני כל ישראל רואות, וכנגד מה שאמר "אלהיך", שצריכין לקבלו עליהם לאלוה לקיים כל דבריו, אמר טעם הדבר "מבית עבדים", פירוש כי לצד שהיית עבד לזולת, ואני הוצאתיך מעבדותם, שורת הדין נותנת כי תקבל אלהותי עליך לקיים כל דבר.

פירוש זה מתיחס בבירור לדיבר השני – "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני וגו'", ודוק.

הפירוש השלישי הוא:

עוד ירצה בכפל, "מארץ מצרים", "מבית עבדים", להודיע סוד כמוס, כידוע ליודעי חן, כי נשמות ישראל שיצאו ממצרים, הן הנה שהיו טבועים בטומאת מצרים, ובאמצעות יעקב אבינו ובניו אשר ירדו מצרים הוציאו אותם, כאומרו (בראשית מו ג) "כי לגוי גדול אשימך שם", ועיין מה שפירשתי שם, ואמרו יודעי נסתרות לה', כי הוא עצמו שאמר הכתוב עליו "כי מי גוי גדול וגו'", שעמדו בהר סיני, וכפי זה יתבאר הכתוב על נכון, אומרו "אשר הוצאתיך מארץ מצרים", הוא הוצאות הנשמות משבייתם בטומאת מצרים, פירוש שבררם באמצעות מועצותיו יתברך, אבל עודם במצרים בבית עבדות, ואמר "מבית עבדים", כנגד מה שהוציא העם המבורר לבל ישתעבדו בהם שונאיהם.

הוצאת-נשיאת נשמות קדושות מהקליפות הוא סוד נשיאת שם הוי' (שם לשון נשמה כנודע), וכך הקשר הברור לדיבר השלישי.

הפירוש הרביעי הוא:

עוד ירצה על דרך אומרם ז"ל בפסוק (תהלים כב ד) "יושב תהלות ישראל", כי לא נתרצה הקב"ה בתהלת מהלליו כשאמרו אלהי עולם, ולא אלהי המלאכים, אלא כשאמרו "ברוך ה' אלהי ישראל", והוא אומרו "אנכי ה' אלהיך", פירוש שלא נתרציתי בשום כינוי המעלות, אלא בקריאתו אלהיך, ובזה פרסם מעלות ישראל בעליונים, וכנגד פרסום בתחתונים, "אמר אשר הוצאתיך וגו'", פירוש מקום שאין מציאות לצאת משם, והיתה "הוצאתיך" פרסום גדול לכבוד ולתפארת, וצא ולמד מדברי יתרו שהוא אחד המיוחד מהאומות, ואומרו "מבית עבדים", פירוש לא הוצאתיך בדרך שישאר עליך שם עבדות, המשל אם היה ה' מוציאם בדרך בריחה, וכדומה, הגם שהיתה ההצלה נכונה, אף על פי כן שם עבדות לא יעקר מהם, כי אלה עבדי פרעה, וממה שהוציאם בכמה נוראות, עד שאמר פרעה, הרי אתם לעצמכם, הרי אתם בני חורין כו' (ילק"ש רמז רח), ועוד לו, כשרדף שעשה ה' הפלא הגדול בהטבעתו בים, בזה פקע שם עבדות מהם.

פירוש זה מתקשר לקדושת השבת, הפרסום הגדול שה' בחר בישראל וייחד את שמו עליהם (שבת הוא שמו יתברך כידוע), וביטל מהם שם עבדות לגמרי (בשבת "כל מלאכתך עשויה", ואין עליך שם עבדות לחולין כלל), הכל בדרך מנוחה ולא בדרך בריחה (ורומז, בפרט, לגאולה העתידה, לא בחפזון אלא בשובה ונחת, ודוק; שבת הוא מעין עולם הבא).

הפירוש החמישי הוא:

עוד ירצה לדבר עם הנפש, ועם הגוף, כנגד הנשמה אשר תכיר בחינת הרוחניות, אמר "אנכי ה' אלהיך", כי הנשמה תכיר בחינת האלהות, ואולי באותו רגע עצמו היתה יציאת הנפש והכירה אלוה שלה כשאמר לה "אנכי", ולזה אמר לשון יחיד, "אלהיך", כי בחינת הנשמות הקדושות מתאחדת היא ואין בהם פירוד בעולם הפירוד שהוא עולם הזה, ותמצא שאמר דוד בדברי הימים (א יז) "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ", פירוש אפילו "בארץ" במקום הפירוד, הם "גוי אחד", כי נתקדשו ונעשו בארץ כמלאכים, והוא השבח שמשבחם בו דוד עליו השלום, וכנגד בחינת הגוף וחיותו, שהוא בחינה הדומה לחיות הבהמי, אמר הכרת חסד עולם הזה, כי לא תוכל בחון בחשק רוחניות הנאור.

"שלשה שותפים באדם", אב ואם נותנים את הגוף, והקדוש ברוך הוא, השותף השלישי, נותן את הנשמה. הגוף היהודי הוא לבוש ההולם את הנשמה האלקית המתלבשת בו. וזהו "כבד את אביך ואת אמך", להם מגיע הכבוד על שם שהמציאו לך את הכבוד, הגוף-הלבוש לנשמה שמאת ה' (כבוד לשון לבוש כנודע), ודוק.

הפירוש הששי הוא:

עוד ירצה, "אנכי ה' אלהיך", פירוש קודם ביאתך לעולם הזה, כי אתה אור מאור הקדוש חלק ה', כאומרו (דברים לב ט) "חלק ה' עמו", ובחינה זו תגידנה תיבת "אלהיך", כי לא יתיחס דבר זה אלא לבחינת הקדושה, שהוא מאורו יתברך כידוע ליודעי חן וכנרמז ברובי מאמרם ז"ל, ואומרו "אשר וגו'", פירוש, אשר על כן הוצאתיך מארץ מצרים, ובזה הגיד טעם אשר הרעים והרעיש ה' תבל ויושביה, שמים וצבאיה, בשביל ישראל, להוציאם, כי מהנמנע שיציל חלקי הקדושה ולקרבם אליו.

האדם נברא בצלם והוא "אור מאור הקדוש חלק ה', חלק ה' עמו", ועל שם זה בא איסור הרצח לאחר המבול: "שֹפך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלהים עשה את האדם", ודוק.

הפירוש השביעי הוא:

עוד ירצה, על זה הדרך "אנכי ה'", פירוש בין בזמן שאני מתחסד עמך, אהיה לך לרבון, בין בזמן שאני מיסרך ומוכיחך, אהיה "אלהיך".

אין זמן שה' מתחסד עם האדם כבזמן נישואין – "מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה'", ואין יסורים באים לאדם אלא על איסורי עריות. הרי עצם האיסור גורם לבכית העם למשפחותיו, וכל המוּסר (לשון יסורים) של ספר משלי הוא לשמרך מפיתויי היצר להכשל באיסורי עריות. והנה, משה הוא "איש האלהים" – "בעלה דמטרוניתא", וד"ל.

הפירוש השמיני הוא:

עוד ירצה, על דרך אומרו (תהלים קטז יג) "כוס ישועות וגו' ובשם ה' אקרא" (שם שם ג ד) "צרה ויגון וגו' ובשם וגו'", ודרשו ז"ל (ברכות ס:) "מברכין על הרעה בשמחה כשם כו'". והטעם כי בחינת המוסר מה' אינו אלא לצד הטוב והחסד, והוא אומרו "אנכי ה'", פירוש מדת החסד והרחמים, אפילו בזמן "אלהיך", פירוש שאני מיסרך.

המוסר בעצמו הוא טוב, וצריך להתקבל כטוב הנראה והנגלה. "גם בלא דעת נפש לא טוב". גניבת נפש היינו גניבת דעת. כל מדותיו של הקדוש ברוך הוא הן מדה כנגד מדה, מי שלא גונב את דעת הבריות מן השמים שומרים על שלימות דעתו, להכיר תמיד שהכל טוב.

הפירוש התשיעי הוא:

עוד ירצה באומרו "מארץ מצרים, מבית עבדים", על זה הדרך – אני אשר הוצאתיך מארץ מצרים, אני עתיד להוציאך מבית עבדים, וזה ירמוז על גלות האחרון, אשר שעבדו בישראל כל אומה ולשון כמשפט הרגיל בעבד, ורמז ה' כי יוציאנו מבית זה.

"עד הוי' בכם" – ה' נתן בנו את ראית הנולד, הגאולה האמיתית והשלמה על ידי משיח צדקנו, ומצוה עלינו להעיד על כך קבל עם ועדה. עדות זו מתגלה אצל מי שמקיים "לא תענה ברעך עד שקר".

הפירוש העשירי הוא:

עוד ירצה על זה הדרך, "אשר הוצאתיך מארץ מצרים", ואם תאמר ולמה הוצאתנו משם, ולא הגדלת חסדך עמנו, שהיה ה' ממשיל ישראל שם בארץ אויביהם, ויעבידו בעובדיהם, וישלטו בהם, ויקחו את ארצם מידם, וישבו בה לעיניהם, ויש בזה יותר נחת רוח לישראל, והגדת עוצם היכולת, כי יש אלהים שופטים בארץ, ושולטים בה, לזה אמר ה', כי טעם הדבר הוא, לצד שהארץ היא "בית עבדים". פירוש, על דרך אומרו (דברים לב א) "בהנחל עליון וגו' יצב גבולות עמים", ואמרו ז"ל (ספרי האזינו) כי ה' חלק מקומות העולם לשרי מעלה, זולת ארץ כנען אשר בחר לו לשמו כביכול, והוא אומרו "מבית עבדים", פירוש מקום שהוא של עבדים של ה', פירוש שממשלתו ממשלת שר אחד מעבדי ה', ולא רצה ה' שיהיו ישראל תחת ממשלת השרים, אלא תחת ממשלתו יתברך בכל, והוציאם מארץ מצרים לצד שהוא בית עבדים, לתת להם ארץ אשר היא בית אלהים.

פירוש זה מכוון בבירור כנגד "לא תחמד", הדיבר העשירי והאחרון. אל לנו לחמוד את ארץ העמים (ובפרט ארץ מצרים, ערות הארץ, שנצטווינו לא לשוב לשם), אין זו נחלתנו בהיותה תחת ממשלת השרים ולא נחלת הוי' ממש. רק ארץ ישראל, נחלת ה', היא "ארץ חמדה טובה", וראוי לאיש הישראלי לחמדה.