|
ביאור על החת"ת היומי מאת הרב יצחק גינזבורג שליט"א ליום א ליום ב ליום ג ליום ד ליום ו ליום שבת חמישי: והנה, בעשרת הדברות (שבפרשתנו) יש כתר אותיות, בדיבר הראשון והשני יחד יש דין אותיות, בדיבר הראשון יש מא אותיות, ב"אנכי" יש ד אותיות – עד כאן "לא תרצח" אותיות ("לא תרצח" היא התחלת הלוח השני, כנגד "אנכי וגו'" בלוח הראשון, "לא תרצח" = 729 = 27 בריבוע, 9 בחזקת 3, 3 בחזקת 6 = קרע שטן וכו', כמבואר סודו במ"א). לבסוף, ה-א של "אנכי" היא אות אחת, סוד "פנימיות אבא ['אמר לחכמה אחֹתי את' כנ"ל] פנימיות עתיק [ה-א של 'אנכי']". סך כל חמש דרגות ההתכללות של עשרת הדברות (כאשר כל דרגה ודרגה קובעת ברכה לעצמה בהיותן כנגד פרצופים שלמים, וכל פרצוף בפני עצמו קובע ברכה לעצמו, ועל כן ראוי לצרפן זו לזו) כוללות 730 אותיות, 10 פעמים 73, 10 פעמים חכמה כנגד 10 הדברות (ו-י היא אות החכמה), כללות כל התורה כולה, ד"אורייתא מחכמה נפקת", ודוק. 730 = פעמיים שסה. כתר אותיות עשרת הדברות הן כנגד תריג מצות התורה ו-ז מצות דרבנן. ז מצוות דרבנן הן כנגד ז האותיות האחרונות של עשרת הדברות – "אשר לרעך", דהיינו חז"ל, כמבואר בספה"ק )כאשר מחשיבים את ה-א של "אשר" לאלף אזי "אשר לרעך" = 1820, וד"ל). מבואר בדא"ח שהגם ש-ז מצות דרבנן כולן מצות עשה, אף על פי כן פעולתן היא על דרך מצות לא תעשה – לדחות ולבטל את אחיזת החיצונים בקדושת ישראל. ועל כן יש לצרף את ה-ז דווקא לחשבון שסה מצות לא תעשה, שאז יעלה ל-שעב, שהוא "שלם וחצי" ביחס ל-רמח. והנה, כאשר נצרף את תוספת ה-110 (64 41 4 1) ל-רמח יעלה משיח. נמצא ש-שסה שסה (730) מתקבל כנחש (משיח, 358) ועקרב (משיח דוד, 372), ודוק. ידוע ש-שסה הוא כנגד ימות שנת החמה וכן כנגד גידי הדם בגוף האדם. ואיתא בשל"ה הקדוש שבכל יום ויום מימות השנה יש יום ולילה, פעמיים שסה, כנגד שסה עורקים היוצאים מהלב להחיות את האברים (בחינת "לבא פליג לכל שייפין") שבהם דופק של רוח חיים (בחינת יום) ו-שסה ורידים מלאים דם ללא דופק השבים מהאברים אל הכבד ומשם ללב (בחינת לילה). והיינו סוד שסה שסה שהוא גם נחש עקרב (ר"ת נע, בחיות, וס"ת שב, ואמ"ת = ז פעמים דם, ודוק), נחש ארסו חם, בחינת יום, ועקרב ארסו קר, בחינת לילה, ודוק. והנה, הנחש (מלשון ניחוש) של אליעזר עבד אברהם ויונתן בן שאול הביא למעשה בפועל, בחינת מצות עשה. וכן נחש-משיח עולה משה אחד-אהבה כנודע, כאשר "אחד היה אברהם" – "אברהם אהבי", האהבה היא הכח המניע קיום מצות העשה. ואילו עקרב הוא סוד "עושים באימה רצון קונם" (בלילה) ר"ת עקרב. יש כאן עשיה, אך העיקר שהיא מתוך אימה, הכח המניע את קיום מצות לא תעשה, שאף הן נחשבו למעשה בפועל – "ישב ולא עבר עברה נותנים לו שכר כאילו קיים מצוה". "'אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק'. אמר רב ששת לא שנו אלא נחש אבל עקרב פוסק". נחש – כן [ימשיך להתפלל, מצות עשה]! עקרב – לא [ימשיך להתפלל, מצות לא-תעשה]! "אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק" = 1300 שהוא כפולה של 13. "אבל עקרב פוסק" = 651 שהוא כפולה של 7, וידוע שהיחס ביניהם הוא כיחס זכר, מדת יום, לנקבה, מדת לילה, ודוק (ב"אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק" יש 25 אותיות – 5 בריבוע. על ידי תוספת 11 האותיות של "אבל עקרב פוסק" עולה הכל ל-6 בריבוע – 36 אותיות. פנות הריבוע של 5 = 117 = 9 פעמים 13, ההפרש בין רמח ל-שסה. פנות הריבוע של 6 = 351 = 3 פעמים 117 = 26 במשולש). |