|
ביאור על החת"ת היומי מאת הרב יצחק גינזבורג שליט"א ליום א ליום ב ליום ד ליום ה ליום ו ליום שבת שלישי: אך למעלה מהכל, בפסגת שש המדרגות של התכללות כל התורה, יש את ה-א של "אנכי". א זו היא בסוד הטל בו החזיר הקדוש ברוך הוא לישראל את נשמתן (לאחר שפרחה), וכלשון ספר התניא (בפרק לו): "... ולכן היו בטלים במציאות ממש כמארז"ל שעל כל דיבור פרחה נשמתן כו' אלא שהחזירה הקב"ה להן בטל שעתיד להחיות בו את המתים והוא טל תורה שנקרא עוז כמארז"ל כל העוסק בתורה טל תורה מחייהו כו'". טל זה בא מפנימיות הכתר, פרצוף עתיק יומין, מקור האמונה והתענוג האלקי בנשמות ישראל – "כי עִמך מקור חיים", מקור כל התענוגים. השם מקדים רפואה למכה – כבר ב-א של "אנכי" יש את סם החיים, טל תחיה (טל תורה) להחיות מתים (מה שפרחה נשמתן לאחר ששמעו את כל תבה "אנכי"). כאן כלולה כל התורה כולה ב-א של "אנכי", כנגד פרצוף עתיק יומין. והנה חז"ל דרשו "אנכי" – "אנא נפשי כתבית יהבית". נמצא שעצם ה"אנכי", "אנכי מי שאנכי", הוא ב-א של "אנכי" – "אנא". פריחת הנשמה היא ממה ש"אנא נפשי כתבית יהבית", מסירת העצמות לישראל באותיות התורה, גילוי שאין כלל כלים לקבלו בהיות הנשמה מלובשת בגוף הגשמי. אך "אנא" עצמו כל יכול ונושא הפכים (= אנכי מי שאנכי, נושא הפכים הוא סוד ציור אות ה-א כנודע), שמצדו יתכן עצמות בגוף, והיינו מה שהחזיר להם את נשמותיהם, ספוגות בהשראת אור העצמות – "טל אורות טלך" – לתוך גופם. טל = הוי' אחד. עתיק יומין אריך אנפין = "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד", ודוק. על טל תחיה שהוא טל תורה נאמר "אהיה כטל לישראל [יפרח כשושנה]", והוא סוד ה-א של אנכי, סוד שם אהיה ב"ה (ראשי התבות "אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה" = אנכי, נמצא שה-א של אהיה היא ה-א של אנכי ובכללה כל תבת אהיה, ודוק). "אהיה כטל לישראל" = אהיה פעמים אל (של ישראל) – "אהיה" = א פעמים אהיה ו"כטל לישראל" = ל פעמים אהיה! בין "כטל" (59) ל"לישראל" (571) יש אנכי מי שאנכי (512 = נושא הפכים כו'). בסיס הסדרה הריבועית הנבנית משלוש התבות "אהיה כטל לישראל" הוא דעת, ששרשה בפנימיות הכתר דווקא, וד"ל. ב"אהיה כטל לישראל" יש אחד אותיות. האות האמצעית (השביעית – "כל השביעין חביבין") היא ה-ל של "כטל", סוד "מגדל הפורח באויר" ("פרחה נשמתן"). שאר האותיות עולות ג פעמים אור (אור קדמון אור מצוחצח אור צח של כתרא עילאה כנודע) – "טל אורות טלך", טל תחיה שהוא טל תורה, ה-א של אנכי. הארת א זו בישראל היא נצחית לעולם ועד, גם בזמן הבית (זמן של תחית העם בגלוי) וגם בזמן הגלות (שגם אז עם ישראל חי, אף על פי שמרוב שעבוד מלכיות וצרות הגלות בגשמיות וברוחניות מגיעים למצב של "פרחה נשמתן"). וזה לשונו של המלבי"ם בפירושו לפסוק "אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה" בספר הושע (בהפטרה של שבת שובה): "אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה". כבר הביאו בספורי הטבע כי יש שושנה הנקראת שושנת יריחו, שאינה נשרשת בקרקע והרוח נושאה לארצות רחוקות דרך מדבריות והיא מתלחלחת מן הטל ופורחת וגדלה בהוד והדר, והוא משל לישראל הנישאים ע"י הרוח ממקום למקום גולים ומטולטלים, וה' הוא הטל המחיה אותם בגלותם, והיא פורחת ביופי והוד כשושנה. |