|
ביאור על החת"ת היומי מאת הרב יצחק גינזבורג שליט"א ליום א ליום ג ליום ד ליום ה ליום ו ליום שבת שני: בהקבלת שש מדרגות ההתכללות של כל התורה לפרצופי האצילות, ההתכללות בדיבר הראשון והשני יחד, "'אנכי' ו'לא יהיה לך' מפי הגבורה שמענום" היא כנגד פרצוף אמא, כפי שנתבאר, וההתכללות של הכל בדיבר "אנכי" בלבד היא כנגד פרצוף אבא, כפי שיתבאר: בבינה, פרצוף אמא (מוחין דאמא), על כל מצות עשה ענו "הן" ועל כל מצות לא-תעשה ענו "לא". במודעות של נשמות ישראל כפי שהן מושרשות בפרצוף אמא, "ישראל עלו במחשבה", יש ב עטרין – של חסדים (שרש מצות העשה של התורה) וגבורות (שרש מצות הלא תעשה של התורה). כאן מתפרש "נעשה ונשמע" – "נעשה" את מצות העשה "ונשמע" לא לעבור על מצות הלא-תעשה. על כן, בדרגה זו כל התורה כולה (בהיותה כלולה בעשרת הדברות) כלולה בשני הדברות הראשונים – "אנכי", שרש כל מצות העשה של התורה, ו"לא יהיה לך", שרש כל המצות לא תעשה של התורה. וזה לשונו הזהב של אדמו"ר הזקן בתניא קדישא (ריש פרק כ; עשרים = כתר, ודוק): והנה מודעת זאת לכל כי מצות ואזהרת ע"ז שהם שני דברות הראשונים אנכי ולא יהיה לך הם כללות כל התורה כולה. כי דבור אנכי כולל כל רמ"ח מצות עשה. ולא יהיה לך כולל כל שס"ה מצות ל"ת ולכן שמענו אנכי ולא יהיה לך לבד מפי הגבורה כמארז"ל מפני שהם כללות התורה כולה. לעומת זאת, בחכמה, פרצוף אבא (מוחין דאבא), על כל דבור ודבור, הן מצות עשה והן מצות לא תעשה, ענו "הן". ידוע ש"הן" הוא לשון "אחת", בחינת חכמה (סוד "אמר לחכמה אחֹתי את", "אחֹתי" לשון "אחת" ו"אחתי" = אחדות), שבה דווקא שורה "אחד האמת" (אדה"ז בשם הרב המגיד נ"ע בהגהה לפרק לה בתניא). על כן, כאן כל התורה כולה כלולה בדיבר הראשון לבד "אנכי הוי' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים", הכל בגדר "עשה". עשיה היא לשון תיקון, לשון לבוש, להלביש את "אחד האמת" כביכול, לעשות לו יתברך דירה בתחתונים על ידי קיום רצונו בפשטות ותמימות, כל גזרותיו שוות לטובה, אין הבדל כלל בין כן לעשות או לא לעשות, הכל אעשה – "נעשה" הכל ברצון "ונשמע" עוד ועוד מה לעשות, "כל המרבה לעשות הרי זה משובח". ב"אנכי הוי' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים" מא אותיות, והנה, במספר סדורי רמח = שסה = מא (בחשבון הרגיל), הכל שוה לטובה, ודוק. למעלה מהחכמה והבינה נמצא פרצוף אריך אנפין שבחיצוניות הכתר: "הוי' בחכמה [יסד ארץ וגו']", אך "אנכי [הוי' אלהיך]" הוא למעלה משם הוי' ב"ה, והוא בכתר עליון – סוד ה-כ של אנכי, כ ר"ת כתר ("אין כתר בלא כ") כנודע. מצד גילוי הכתר – "אנכי מי שאנכי" (= לי גבורה לי גבורה, כפל הגבורה דאריך כנ"ל, שוב יחס של "שלם וחצי"!) – במעמד הר סיני, "על כל דבור פרחה נשמתן" (ויש בחז"ל שבדבור הראשון דווקא [וי"ל במלה הראשונה, "אנכי", ודוק] ששמעו ישראל פרחה נשמתן). כאן כל התורה כולה כלולה ב"אנכי" לבד, כנגד פרצוף אריך אנפין, עצם הרצון העליון, כאשר הגילוי של "אנכי" הוא הגילוי של בעל הרצון – סוד קדימת "נעשה" ל"נשמע", קדימת הבטול לבעל הרצון לפני הבטול לרצון הגלוי. |