עמוד הבית

ביאור על החת"ת היומי מאת הרב יצחק גינזבורג שליט"א

"בשלח"

ראשון:

בתחילת פרק חלק בסנהדרין שואלים חז"ל "מנין לתחיית המתים מן התורה?", ומביאים, בהמשך הסוגיה, עשרים ושנים פסוקים מהתנ"ך שמהם ניתן ללמוד תחיית המתים מן התורה. "הכל הולך אחר הפתיחה" – הפסוק הראשון הוא בתחילת פרשת וארא, לפני יציאת מצרים: "וגם הקימותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען" – "להם", לאבות (כמו שנאמר בפסוק הקודם "ושמי הוי' לא נודעתי להם"), מכאן לתחיית המתים מן התורה. אך רש"י לא מביא מאמר חז"ל זה בפירושו על התורה, פירוש שנועד להיות "פשוטו של מקרא" (המתאים ל"בן חמש למקרא"), אלא מפרש שהכוונה ב"להם" היא "שנדרתי להם [לתת להם את ארץ כנען, בשם אל שדי] ולא קיימתי".

הפעם השניה שחז"ל מוצאים רמז בתורה לתחיית המתים היא בפרשתנו – "'אז ישיר משה'. מכאן רמז לתחיית המתים מן התורה" (רש"י בפירוש שני, בשם מדרש רז"ל, ב"פשוטו של מקרא"). פסוק זה מופיע לאחר יציאת מצרים וקריעת ים סוף. נמצא שיציאת מצרים מוקפת בשני הרמזים הראשונים בתורה לתחיית המתים (כאשר השני, בפרשתנו, יותר 'פשוט' מהראשון), לומר לך שיציאת מצרים (וקריעת ים סוף, המסתיימת בשירת הים) היא בזכות האמונה הטהורה בתחיית המתים מן התורה, כמבואר במקום אחר. התחיה הקודמת ליציאת מצרים היא תחיית אבות העולם, אברהם יצחק ויעקב והתחיה החותמת את יציאת מצרים ושירת הים היא תחיית משה רבינו ("הוא גואל ראשון והוא גואל אחרון"). "בכל דור ודור [ובכל יום ויום, ובכל רגע ורגע] חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא [עכשיו] ממצרים", ולכן חשובה תמיד התחדשות האמונה בתחיית המתים.

והנה, במשנה, בסוף מסכת סוטה, נאמר "...ותחית המתים באה על ידי אליהו זכור לטוב, אמן". לפי זה, בכל חווית יציאת מצרים (בכל יום תמיד, כנ"ל), אליהו זכור לטוב מחיה את האבות מכאן ואת משה רבינו מכאן. אליהו זכור לטוב עולה צמח צדק (= מנחם מענדל) על שם "צמח שמו ומתחתיו יצמח", כעשב השדה בתחיית המתים, "מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק" (והיינו צדקת הצדיק לעתיד לבוא – "עתידים צדיקים שיחיו מתים"). בעבודת כל אדם, החייאת האבות היא העבודה של "מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי אברהם יצחק ויעקב" (כאשר "מתי" רומז ל"יחיו מתיך", ולצפיה לכך בזעקת "עד מתי!"), והחייאת משה רבינו היא גילוי ניצוץ משה שבכל יהודי, שהוא היכולת לדעת את הוי', על ידי עבודת ההתבוננות (כמבואר בתניא), ולשיר לה' "שיר חדש".

ורמזים נאים: אליהו אברהם יצחק יעקב משה = 1035 = משה משה משה. נמצא שמשה הוא הערך הממוצע של כל בחינה, ושהערך הממוצע בין אליהו לאבות, אברהם יצחק יעקב, הוא משה, בסוד "מה שהיה הוא שיהיה וגו'", וד"ל. ה השמות במילוי = חן בריבוע, שהוא עולה בראשית במילוי המילוי, ודוק. סוד החן שייך ל"אז [ישיר]", וכמו שיתבאר.

1035 עולה ה פעמים אור של יום אחד דמעשה בראשית. נמצא שהערך הממוצע של כל שם מחמשת השמות הנ"ל הוא אור, בסוד "הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טליך".

והוא המשולש של אדם (45) = אדם פעמים חיה (הנקודה האמצעית של אדם, ושם האשה הראשונה כפי שעלה במחשבה לפני החטא כנודע). לפני חטא האכילה מעץ הדעת טוב ורע אדם וחוה היו בדרגה של חיים נצחיים, והוא השרש של תחיית המתים מן התורה (תורה אור), כשם שנברא האדם מן העפר כן יקויים לע"ל "הקיצו ורננו שוכני עפר", כמבואר בפרק חלק בסוגיה הנ"ל.

הנקודה האמצעית של 1035 היא 518 = דוד פעמים יחידה (הבל). והוא עולה ראובן ראובן (= בן במילוי: בית נון; בן = אליהו, וכמו שיתבאר). בפרשת וזאת הברכה מברך משה את ראובן "יחי ראובן ואל ימת ויהי מתיו מספר", שגם הוא פסוק ממנו לומדים חז"ל תחיית המתים מן התורה. ראובן הוא סוד "ראתה שפחה על הים מה שלא ראו הנביאים", והיינו שראו את שרש נשמת הבן שיולד לעם ישראל, מלך המשיח, אליהו הנביא המחיה מתים, וכמו שיתבאר (ו"מה שלא ראו נביאים" היינו סוד "עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו" – "אלהים זולתך" ר"ת אז, סוד "אז ישיר משה", ושאר האותיות של "אלהים זולתך" עולות בגימטריא ישראל).

שני:

בגליוני הש"ס (לרבי יוסף ענגיל זצ"ל) סוטה מט, ב (מובא בתפארת יוסף על "אז ישיר") כתב:

ברש"י, ארז"ל מכאן רמז לתחיית המתים מן התורה. ועיין במשנה סוטה דתחיית המתים על ידי אליהו ז"ל. ובספר בנין אריאל פרשת וזאת הברכה כתב דלא מצא מי שפירש מאין הרגלים לדבר זה, יע"ש. ובאמת בירושלמי שקלים (פ"ב ה"ג) יש לימוד על זה, אך יש שם שתי נוסחאות בלימוד זה, ונוסחא אחת מהם אינה מובנת.

הנוסחה המובנת בירושלמי היא שהראיה היא מהפסוק בסוף מלאכי "הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום הוי' הגדול והנורא". אך ה"נוסחה אחת מהם אינה מובנת" היינו זו הנוסחה לפיה מביא הירושלמי ראיה לתחיית המתים על ידי אליהו ז"ל מהפסוק במשלי "אז תבין יראת הוי' ודעת אלהים תמצא". לכאורה אינה מובנת השייכות של פסוק זה לענין אליהו בתחיית המתים.

בדרך הרמז יש לפרש: "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת..." הוא הפסוק הראשון בו יש רמז לתחית המתים ב"פשוטו של מקרא" (לפי לדעת רש"י), והרי "הכל הולך אחר הפתיחה". על פי פשט, הלימוד לתחיית המתים בפסוק "אז ישיר משה וגו'" הוא מתבת "ישיר", לשון עתיד. אך, בעומק יותר, יש למצוא רמז לתחיית המתים בעצם ענין השירה להוי' (על הנס דקריעת ים סוף, שהוא משל להתהוות התמידית של שמים וארץ בכל יום ובכל רגע תמיד, "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית" יש מאין ואפס המוחלט – הכרה שהיא היא יציאת מצרים בכל רגע תמיד). והרמז: ישיר ("אז ישיר משה...") = (עצם ענין) השירה ("... את השירה הזאת"), שעולה עשרים (עשרים = כתר = "אשירה להוי' כי גאה גאה") פעמים הוי' ב"ה.

ועוד, ועיקר, שירה הוא מלשון השראה – ההתעוררות לשיר להוי' באה מהשראה אלוקית, מרוח הוי' הנחה על האיש הישראלי (ישראל – שיר אל) השר לה', רוחו של משיח (לשון שיחה, שמשמעותה תפלה = שירה). במשיח נאמר "ונחה עליו רוח הוי' וגו'", שהיא אותה רוח עליה נאמר "תשלח רוחך" דפירש"י בתחיית המתים, והוא הרוח דיחזקאל שהחיה מתים בבקעת דורא – "מארבע רוחות באי הרוח ופחי בהרוגים האלה ויחיו" (והוא הוא סוד טל תחיה, שהוא טל תורה, הנקראת שירה – "כתבו לכם את השירה הזאת וגו'" – "טל אורות טלך". רוח טל [רת"ס רחל; רוח טל במספר קדמי = רחל במילוי, דתחיית המתים הוא בסוד בנין פרצוף רחל, שלא תהיינה "רגליה יורדות מות" בקיום "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ"] = כב במשולש = "[לא על הלחם יחיה האדם כי על כל מוצא פי הוי' [יחיה האדם, בבחינת תחיית המתים]" וכו', כמבואר במ"א; רוח טל במילוי ובמילוי המילוי [סוד יחוד או"א עילאין, שמשם נשמות חדשות לתחיית המתים] = חיים בריבוע).

שלישי:

ועוד רמזים לקשר בין אליהו הנביא ומפתח תחית המתים שנמסר לו לשירת הים: מפתח = "אז ישיר" = לב במשולש. זהו סוד מפתח הלב, שבכחו לפתוח את הנקודה הפנימית שבלב, שם שורה היחידה שבנפש, ה"חי בעצם" (שלמעלה מהחיה, שבבחינת "חיים להחיות"), בחיים נצחיים לע"ל בתחיית המתים. וכן, "אשירה להוי'" (= כב פעמים הוי') הוא אותיות אליהו השירה, העולה אליהו ישיר – סוד "הוא [משה] גואל ראשון והוא [אליהו] גואל אחרון", ו"מה שהיה הוא שיהיה" כנ"ל, הכל בסוד "אז ישיר משה".

וביתר עומק, סוד השירה, ההשראה האלוקית, המפתח של תחיית המתים שנמסר לאליהו הנביא זכור לטוב טמון בתבה הפותחת את השירה – "אז". מבואר באריכות במ"א, על פי דברי הזהר הקדוש, ש"אז" בכל מקום הוא סוד (סולם) הנגינה ("סולם דא צלותא", תפלה = שירה כנ"ל). "אז" רומז תמיד ל"עומק ראשית" (כמו בפסוק במשלי, בו מדברת התורה: "הוי' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז" – לפני שנברא העולם) ול"עומק אחרית" (כמו כאן, "אז ישיר משה" – לתחיית המתים).

והנה, פנימיות אמא (עומק אחרית) היא למעלה מפנימיות אבא (עומק ראשית), כידוע בסוד "מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר", גם לתורה הקדומה (ורמזים בלשון זו בבראשית רבה:  מחשבתן של ישראל קדמה = 1820, מספר אזכרות שם הוי' ב"ה בכל התורה כולה, ללמד שמחשבתן של ישראל הוא סוד שם העצם, גילוי עצמותו יתברך; מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר = אנכי פעמים הוי', אנכי מי שאנכי, תכלית הגילוי של "אני בינה [= 2 בחזקת 7, רבע אנכי מי שאנכי, 2 בחזקת 9] לי גבורה [= 2 בחזקת 8, חצי אנכי מי שאנכי; אנכי מי שאנכי הוא ההפרש בין אז לישיר]", "אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענו", וד"ל).

זהו סוד אחשורוש דקדושה, שאחרית וראשית שלו, אחרית לפני ראשית. על כן יש לשים (בהתבוננותנו) את "אז ישיר משה" למעלה מ"הוי' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז" (שהוא גם לפי סדר התנ"ך, וכן מתורת משה למשלי שלמה) – מ"אז" (עתיד) ל"מאז" (עבר). יש כאן י תבות ו-טל אותיות (ע"ד הפסוק "ואהבת את הוי' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך", ועל דרך שמות עשר הספירות: כתר חכמה בינה חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות; "ואהבת וגו'" הוא סוד ישראל, ועשר ספירות הן סוד התורה – "אסתכל באורייתא וברא עלמא" בעשר ספירות בלימה) – י תבות כנגד י אותיות של "אז ישיר משה".

אז ישיר משה קדם מפעליו מאז = 1301 = הוי' בהשראה (26 בריבוע ועוד 25 בריבוע), שירה להוי'! אז ישיר משה הוי' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז = 2678 = הוי' פעמים 103 (אדם נח, סוד "אני ראשון ואני אחרון") = אדם שת אנוש קינן (קנני) מהללאל ירד חנוך מתושלח למך נח, י הדורות הראשונים לאנושות, שסודם "מגיד מראשית אחרית", מעומק ראשית לעומק אחרית, וד"ל. פנות המשולש – אז דרכו מאז = יא פעמים הוי', השאר = צב פעמים הוי'. הנקודה האמצעית של המשולש היא קנני (קינן), קנין תורה (קן ר"ת קדמון נצחי. קדמון נצחי = משיח, שיושב בהיכל קן צפור = מודעות. צפור = "הוי' ימלך לעלם ועד", סיום השירה, כמו שיתבאר. קן היינו ביאת המשיח וקנין היינו תחיית המתים, וד"ל).

רביעי:

והנה, "אז" – בפסוק "אז ישיר משה", כמו גם בפסוק "אז תבין יראת ה'" – רומז לאליהו הנביא זכור לטוב. אליהו הנביא עולה מאה ועשרים שנות משה רבינו עליו השלום (במדרש איתא שמשה הוא גואל ראשון ואליהו הוא גואל אחרון, ובמקום אחר "הוא [משה] גואל ראשון והוא גואל אחרון" – "מה ['ונחנו מה' כולל אהרן, שרש אליהו] שהיה הוא שיהיה"). אליהו הוא סוד שם בן כנודע, התיקון השלם של הגוף היהודי, שעל כן זכה לעלות באש השמימה נשמה בגוף. תיקון זה רמוז אצל הזכר בברית המילה, שעל ידי אליהו מלאך הברית, הבא לכל ברית (הערך הממוצע של ברית אליהו הוא אליהו זכור לטוב = צמח צדק וכו' כנ"ל). אצל הנוקבא (ש"כמאן דמהילא דמיא") – והיינו כלל ישראל ביחס לה' – תיקון זה הוא בסוד בנין פרצוף רחל, כנ"ל.

"אז" הוא סוד הנגינה, השירה להוי', כנ"ל. אז = 8, סוד שמונה נימין של כנורו של מלך המשיח. בכנור של העולם הזה יש ז נימין, אך בכנור של משיח יש אז (א למעלה מ-ז, בינה – פנימיות אמא כנ"ל – למעלה מז"ת, סוד העולם הבא, עומק אחרית כנ"ל; ה-א של אז הוא סוד היכל קדש קדשים שכולל ג"ר, וכאשר יתפרטו בנימי הכנור של העולם הבא ממש, לאחר ימות המשיח, יהיו עשרה – "עלי עשור").

והנה, בכל התנ"ך תבת "אז" מופיעה 119 פעמים (119 = ז פעמים טוב דמעשה בראשית). ב-119 הופעות אלו יש רחל אותיות. וכן, 119 פעמים אז = ד פעמים רחל = רחל "פנים ואחור": רחל חל ל ר רח רחל! והוא עולה ז פעמים קול, בסוד ז קולות דמתן תורה ("טל תורה מחייהו"), ודוד (מלך ישראל חי וקים = ימות המשיח) פעמים חיים (נצחיים).

ה"אז" של "אז ישיר משה" היא ה"אז" המספר אז (ה"אז" השמיני) לפי סדר התורה!

אז התבות הראשונות – "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת" = אז (סוד העולם הבא, אמא עילאה כנ"ל) ועוד אהבה פעמים יראה, כללות ז מדות הלב, בעודן כלולות יחד ברחם האם, וגם לאחר שנולדו כאשר אור אמא שורה עליהן (בסוד "ויחד את לבבנו לאהבה וליראה את שמך", "יחד" לשון חדוה ושמחה, "אם הבנים שמחה" – על ידי חדוה ושמחה אפשר לחוות אהבת ה' ויראת ה' גם יחד, כמבואר בדא"ח)

חמישי:

מבואר לעיל שבכח הניגון של אליהו-משיח להחיות את המתים. ניגון זה הוא בכנור של אז נימין. הכנור הוא סוד נר כו – "נר הוי' נשמת אדם". נר זה "חֹפש כל חדרי בטן", בהתלבשות הנשמה בגוף דווקא, על ידי אחיזת אור הנר בפתילה, ולעתיד לבוא יהיה "נר תמיד" בחיים נצחיים, נשמות בגופים, וד"ל. אז הנימין רומזים ל-ח נרות של חנוכה, שמצוותם להאיר את החוץ עד שתכלה רגל מן השוק, באסיפת רגלי הנוקבא הביתה, לתחום האצילות, רשות היחיד, שלא תהיינה עוד בבחינת "רגליה יורדות מות" כנ"ל.

ובכל זה יובן שייכות הפסוק "אז תבין יראת הוי' ודעת אלהים תמצא" לתחיית המתים על ידי אליהו זכור לטוב. כשם שהשירה פותחת ב"אז", סוד אליהו זכור לטוב, כן פסוק זה פותח ב"אז" – "אז תבין וגו'". תבין עולה טל תחיה. תבין הוא מלשון בן העולה אליהו כנ"ל (היינו שרש בן בבינה עילאה, עולם הבא, סוד עלית אליהו באש השמימה נשמה בגוף כנ"ל, וד"ל). "אז תבין" = "נעשה אדם" (= "יהי אור ויהי אור" = י פעמים שילוב אהיה בהוי', יחוד או"א עילאין, כמבואר בכתבי האריז"ל), "נעשה" לשון תיקון, שיחיה לנצח.

אז במילוי ובמילוי המילוי (סוד יחוד או"א עילאין דמשם נשמות חדשות כנ"ל, השרות שיר חדש להוי') = 637 = 7 בריבוע פעמים 13 = יראת הוי' (הוי' תורה). והוא סוד "אשה יראת הוי' היא תתהלל", בחן ויפי שלה – "אשת חן תתמך כבוד". אז רומז לחן כשמחברים אז פשוט (ח) עם אז בריבוע פרטי (א בריבוע ועוד ז בריבוע = ן).

"אז" דקדושה (הרומז ל"אשה יראת הוי'", כנ"ל) הוא התיקון של "אשה זונה". אשה זונה היא הלעומת זה של אשה נביאה (חושבנא דדין כחושבנא דדין), והוא סוד מרים הנביאה שלקחה את התוף וכו' לשיר עם הנשים את שירת הים, וד"ל (וכיוצא בכך "מאז" הוא תיקון של "מצח אשה זונה", כאשר מצח אשה זונה היינו הלעומת זה של אנכי מי שאנכי, ותיקונו-הפיכתו לקדושה הוא על ידי מעשה שמעון ולוי, וד"ל). הביטוי "אשה זונה" חוזר ז פעמים בתנ"ך (כנגד ז האותיות של "אשה זונה"), כאשר "הכל הולך אחר הפתיחה" – רחב הזונה היא האשה לגביה מופיע לראשונה ביטוי זה. אם כן, התיקון של אשה זונה הוא סוד התגיירותה של רחב אשת יהושע.

רחב אשה זונה = אז פעמים הזונה (אז פעמים חכמה). העולה מכל הנ"ל שאמירת שירת הים בכוונה, מתוך שמחה רבה והודיה לה', היא סגולה לתיקון קרי (השייך לזמן שובבי"ם, בו נקראת שירת הים). שהרי, "כל האומר רחב רחב מיד נקרי", ומבואר בדא"ח שבקדושה הוא ענין גילוי אור אין סוף ב"ה ממש, הגילוי של קריעת ים סוף, שראתה שפחה על הים מה שלא ראו הנביאים (ורמז: רחב רחב הוא סוד היחוד של יעקב רחל, כאשר רחל היא ההפרש בין אשה לזונה, ודוק. יהושע הקורא לאשתו רחב רחב הוא סוד "שקר החן והבל היפי", וד"ל).

והנה, משרש נשמת רחב שרה חנה להוי' "עלץ לבי להוי' רמה קרני להוי' רחב פי על אויבי [על דרך שירת הים, לאחר שטובעו המצריים, אויבי ישראל, בים סוף]" – עלץ רמה רחב = אז ובמילוי (אלף זין) ובמילוי המילוי (אלף למד פא זין יוד נון), סוד "אז תבין יראת הוי'"! ה' חישב את הקץ – עלץ (סוד הצלע) – לעשות. למעשה, היו בני ישראל במצרים רחב שנים, שלפום צערא אגרא, שמחת השירה להוי' – "רחב פי על אויבי" ("רחב פי על אויבי" = משפט – "לעשות בהם משפט כתוב הדר הוא לכל חסידיו הללויה"), ואז התקיים בהם "ובני ישראל יצאים ביד רמה".

שישי:

כפי שהתבאר, יש גירסא בירושלמי לפיה לומדים מהפסוק "אז תבין יראת הוי' ודעת אלהים תמצא" כי תחית המתים היא על ידי אליהו הנביא. המפרשים כתבו ש"דעת אלהים" היינו רזין דאורייתא, מעשה בראשית ומעשה מרכבה. זו תכלית ימות המשיח ותחיית המתים – "כי מלאה הארץ דעה את הוי' כמים לים מכסים".

"ודעת אלהים תמצא" ס"ת אמת, סוד "אהיה אשר אהיה" (אהיה פעמים אהיה עולה אמת). ס"ת "אז תבין יראת הוי'" עולה "תבין", שעולה ה"יהלום" של אהיה. כל ס"ת הפסוק – "אז תבין יראת הוי' ודעת אלהים תמצא" עולה אהיה אהיה (מב) במשולש, שעולה ז פעמים "הוי' הוא האלהים" (שאומרים בסוף נעילה דיום הקדוש). ראשי ואמצעי הפסוק (שאר אותיות הפסוק) – "אז תבין יראת הוי' ודעת אלהים תמצא" עולה 1301, מספר ההשראה ה-26 = אז ישיר משה קדם מפעליו מאז כנ"ל! ראשי התבות – "אז תבין יראת הוי' ודעת אלהים תמצא" = ד פעמים אור = אור "פנים ואחור": אור ור ר א או אור! יש בפסוק רק אות אחת באמצע תבה – ה-ה של אלהים. ראשי וסופי התבות והאות שבאמצע תבה = 1736 = ז פעמים אברהם (רמח). שאר אותיות הפסוק – "אז תבין יראת הוי' ודעת אלהים תמצא" = 468 = חי פעמים הוי' ב"ה = ג פעמים יוסף (הנקרא צפנת פענח = ד פעמים אור הנ"ל) = בי פעמים טל (הערך הממוצע של בי האותיות), סוד טל תחיה (= אז תבין כנ"ל).

הפסוק "אז תבין יראת הוי' ודעת אלהים תמצא" פותח ב-א וחותם ב-א (סימנו: א-א, ובכך הוא ראוי להיות ה"פסוק" של מי ששמו מתחיל ב-א ונגמר ב-א, כמו אבא וכיוצ"ב, ודוק), בסוד "אאלפך חכמה [אבא, עומק ראשית] אאלפך בינה [אמא, עומק אחרית]", סוד "נוצר חסד לאלפים" ("נחל נובע מקור חכמה"), וד"ל. יש בפסוק זך אותיות, האות האמצעית היא ה-ה השניה של שם הוי' ב"ה. נמצא שרת"ס הפסוק הוא אהא (שבריבוע פרטי עולה זך, מספר אותיות הפסוק), ורומז לפתיחת מסכת נזיר – אותיות רזין (דאורייתא, "דעת אלהים" כנ"ל): "כל כנויי נזירות כנזירות. האומר אהא הרי זה נזיר" (הערך הממוצע של אהא נזיר = קבלה).

שלוש האותיות שבאמצע הפסוק הן והו ("... י-הוה ודעת..."), השם הראשון של עב שמותיו יתברך היוצאים מ-ג הפסוקים ויסע ויבא ויט שבפרשתנו, לפני קריעת ים סוף ושירת הים (ושסודם "עולם חסד יבנה" בעולם התחיה, כנודע). והו = טוב. בסוף פרשת בא נאמר "על כן אני זֹבח להוי' וגו'", "אני זבח" ר"ת אז, ובהיות זבח = טוב = והו, נמצא ש"אני זבח" = "אני [השם ה-לז, תחילת לו השמות האחרונים של עב, לו הצדיקים הנגלים] והו [השם הראשון, תחילת לו הראשונים, לו הצדיקים הנסתרים] הושיעה נא". "אז תבין יראת י-הוה" – אני בדילוג שוה של אותיות, ואחר כך: והו – "אני והו הושיעה נא". שאר האותיות עד סיום רמז אני והו – "אז תבין יראת הוי' ו[דעת וגו']" = 1035 הנ"ל (אליהו אברהם יצחק יעקב משה)!

כל הפסוק "אז תבין יראת הוי' ודעת אלהים תמצא" = לח פעמים חן (היוצא מאז כנ"ל).

שבת:

והנה, הפעם הראשונה (מבין ג הפעמים בתנ"ך) שכתוב "דעת אלהים" (= אז פעמים ע, ממוצע אז האותיות שבו, סוד ה-ע של דעת, ע = סוד) הוא בהושע: "שמעו דבר הוי' בני ישראל כי ריב להוי' עם יושבי הארץ כי אין אמת ואין חסד ואין דעת אלהים בארץ". אמת חסד דעת-אלהים ראשי תבות אחד! נמצא ש"דעת אלהים" הוא סוד ה-ד רבתי של "הוי' אחד", שמצוה להאריך בה בפרט, וכמאמר רז"ל "כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו", סוד "אֹרך ימים בימינה", סוד "ותעמֹד לגֹרלך לקץ הימין" (הפסוק האחרון בתנ"ך שממנו לומדים חז"ל תחיית המתים מן התורה; והנה, ותעמד = ישיר = כ פעמים הוי' כנ"ל).

ה-ד דאחד הוא סוד פרצוף לאה (= אח פעמים ד, וד"ל) כנודע, סוד אותיות המחשבה (עלמא דאתכסיא), סוד עולם הבא (עולם התחיה), שנתקנה ממלכות דתבונה = מילוי אחד: אלף חית דלת, ללמד שה-ד רבתי דאחד כולל את כל סוד אחדות הוי', ושעל כן המצוה להאריך באחד היא בעיקר להאריך בה.

והנה, "אמת" רומז למתן תורה – "אין אמת אלא תורה". "חסד" רומז ליציאת מצרים – "זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה". נמצא ש"דעת אלהים" רומז לקריעת ים סוף, הגילוי של "ראתה שפחה על הים מה שלא ראו הנביאים", וכנ"ל. סיום השירה הוא "הוי' ימלך לעלם ועד" שביחד עם "דעת אלהים" = לאה פעמים הוי' ב"ה.

"דעת אלהים" היינו ההתקשרות וההתחברות לתכלית כוונת בריאת האדם עלי ארץ: "אני אמרתי אלהים אתם", להיות כאלקים ממש, לחיות חיים נצחיים, סוד עולם התחיה. לפי זה יש לפרש "אין אמת ואין חסד ואין דעת אלהים בארץ" הכל בענין אהבת ישראל: "אמת" היינו "'ואהבת לרעך כמוך', רבי עקיבא אומר זה כלל גדול בתורה [תורת אמת]". "חסד" היינו חוש יהודי טבעי באהבת ישראל (המתבטא בקיום מצות אהבת ישראל בהדור רב, לפני ולפנים משורת הדין המתחייב על פי תורת אמת). "דעת אלהים" היינו הידיעה הברורה שבקרב כל יהודי שוכן "חלק אלוה ממעל ממש" (= רבונו של עולם קטן, וראה תניא פרק לב בסוד "יעקב אשר פדה את אברהם").

והנה, סוד התחיה הוא סוד (הדר ו)מהיטבאל, כנודע בכתבי האריז"ל (שהמות הוא סוד השבירה, והתיקון, שמתחיל מהדר ומהיטבאל, הוא סוד התחיה). מהיטבאל = יחוד מה ובן – משה (שאמר "ונחנו מה" ואליהו (= בן) – "הוא גואל ראשון והוא גואל אחרון" כנ"ל. ראינו לעיל שראש וסוף הפסוק "אז תבין יראת הוי' ודעת אלהים תמצא" הוא א-א. האותיות הסמוכות מכאן ומכאן – "אז... תמצא" – הן זצ (פרצוף התפארת דאלב"ם, סוד עץ החיים כנודע) = מהיטבאל. ב"אז ישיר משה" יש ט אותיות. "אז ישיר משה" = ט פעמים מהיטבאל (נמצא שהערך הממוצע של כל אות הוא מהיטבאל). הכל בסוד תיקון הזמן – "לכל זמן [בעולם התחיה] ועת לכל חפץ תחת השמים [בעולם הזה]", וד"ל.

ראש-תוך-סוף מהיטבאל הוא מטל – "ויתן לך האלהים [סוד 'דעת אלהים'] מטל השמים וגו'", הברכה הראשונה (מתוך י ברכות) שמברך יצחק אבינו את יעקב (בחשבו שהוא עשו = "הוי' ימלך לעלם ועד", וד"ל), סוד טל תחיה (תבין). שאר אותיות מהיטבאל הן ביאה – ביאת המשיח ותחיית המתים על ידי אליהו זכור לטוב.

ראש-תוך-סוף "אז ישיר משה" הוא איה – "איה מקום כבודו", סוד ג"ר (א-כתר י-חכמה ה-בינה; איה מקום כבודו כתר חכמה בינה – "איה" כנגד עצם הכתר, "מקום" בסוד "[ואי זה] מקום בינה", "כבודו" בסוד לב נתיבות חכמה, כבוד נאצל - עולה 1000, סוד אלף אורות שניתנו למשה רבינו במתן תורה, סוד "טל תורה מחייהו"), כפי שהג"ר כלולים בכתר עליון (סוד קדושת "כתר" שבה אומרים "איה מקום כבודו", וד"ל), שמשם טל תחיה כנודע.