שלשה תארים עצמיים

מבואר בחסידות שיש לתורה שלשה תארים עצמיים: "תורת אמת", "תורת חסד", "תורת חיים".

תופעה זו של שלשה תארים דוקא תואמת ומצטרפת לכלל שאמרו חז"ל, שכל עניני תורתנו הקדושה הינם "משולשים": "בריך רחמנא דיהיב אוריין תליתאי לעמא תליתאי בירחא תליתאי ע"י תלתא" (ברוך ה' שנתן תורה משולשת :תורה, נביאים, כתובים לעם משולש: כהנים, לויים, ישראליים בחדש משולש: חדש סיון, החדש השלישי על ידי שלשה: משה, אהרן, מרים).

התואר "תורת אמת" מופיע בדברי מלאכי הנביא: "תורת אמת היתה בפיהו...ורבים השיב מעון". התואר "תורת חסד" מופיע בסוף ספר משלי, ב"אשת חיל": "פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה". התואר "תורת חיים" מופיע במטבע שטבעו אנשי כנסת הגדולה בסיום תפלת העמידה: "כי באור פניך נתת לנו הוי' אלהינו תורת חיים".

שרש התורה באבות האומה

שלשת התארים העצמיים של תורתנו הקדושה - "אוריין תליתאי" - הם כנגד שלשת האבות של העם הקדוש - "עמא תליתאי" - אברהם יצחק ויעקב. בסיום יג מדות הרחמים שבסוף ספר מיכה נאמר: "תתן אמת ליעקב, חסד לאברהם, אשר נשבעת לאבותינו [מימי קדם (סוד התורה - 'קדם מפעליו מאז')]". "אמת ליעקב" היינו "תורת אמת"; "חסד לאברהם" היינו "תורת חסד"; "אשר נשבעת לאבותינו" (השבועה שנשבע ה', בחינת "חי הוי'", בשעת עקידת יצחק) היינו "תורת חיים" (ובסוד יצחק אותיות קץ חי, שחי י פעמים חי שנים, כמבואר בקבלה).

"על שלשה דברים העולם עומד: על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות חסדים". עמוד התורה הוא כנגד יעקב אבינו (האב השלישי, המשולש); עמוד העבודה הוא כנגד יצחק אבינו (שפשט את צוארו על המזבח, ועל כן נקרא "עולה תמימה"); עמוד הגמילות-חסדים הוא כנגד אברהם אבינו (איש החסד).

נמצא לפי זה, שהתואר "תורת אמת" הוא בחינת ה"תורה שבתורה", וכמו שמודגש בהמשך דברי הנביא הנ"ל: "תורת אמת היתה בפיהו...כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו..."; התואר "תורת חיים" הוא בחינת ה"עבודה שבתורה", וכן הוא מופיע בסדר העבודה דוקא, בנוסח תפלת העמידה ("תפלות כנגד תמידין תקנום"); התואר "תורת חסד" הוא בחינת ה"גמילות-חסדים שבתורה", ועל כן הוא מופיע ב"אשת חיל" המתוארת כדמות של חסד ונדיבות לב במסירות נפש.

עולמות, נשמות, אלהות

והנה, ידוע ממורנו הבעל שם טוב זי"ע שבכל אות ואות של תורתנו הקדושה יש לכוון ל"עולמות, נשמות, אלהות", שלשת המימדים הקיימים בכל חלק של ההויה כולה, והמתגלים על ידי אותיות התורה.

תקון ה"עולמות" בא על ידי "תורת חסד", כמו שנאמר: "עולם - חסד יבנה". התקשרות ה"נשמות" נעשית על ידי "תורת חיים" - "כי הם חיינו ואורך ימינו" (וכן לפני התפלה, עמוד העבודה שכנגד "תורת חיים" כנ"ל, אומרים: "הריני מקבל על עצמי מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך"). התגלות ה"אלהות" נמשכת על ידי "תורת אמת", "אין אמת אלא תורה" - "הוי' אלהים אמת" (ה"אמת" היא "חותמו של הקדוש ברוך הוא", התגלותו יתברך בעולם).

מכאן יוצא ש"תורת חיים" היא הממוצע המחבר בין "תורת חסד" ל"תורת אמת", כשם שה"נשמות" הן בחינת הממוצע המחבר בין "עולמות" ל"אלהות". נמצא שהסדר מלמעלה למטה - "אלהות, נשמות, עולמות" - הוא סדר המשנה הנ"ל: "על שלשה דברים העולם עומד: על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות חסדים", בסוד "וזכרתי את בריתי [ברית התורה] יעקב ['תורת אמת'] ואף את בריתי יצחק ['תורת חיים'] ואף את בריתי אברהם ['תורת חסד'] אזכור - והארץ אזכור [על ידי ברית התורה המשולשת מתקשרת האלהות לעולמות]".

ג' רישין שבכתר

ובשרש העליון, שלשת התארים העצמיים הנ"ל של תורתנו הקדושה הם כנגד ג הרישין שבכתר-עליון: רישא דלא אתידע (בנפש: אמונה פשוטה), רישא דאין (בנפש: תענוג), רישא דאריך (בנפש: רצון). בכל אחד מ-ג הרישין הנ"ל יש שרש הכלי שבו ושרש האור שבו. שרשי הכלים שברישין הנ"ל הם כנגד אברהם יצחק ויעקב מלמעלה למטה: אברהם הוא כנגד האמונה שבנפש (באברהם נאמר "והאמין בהוי' ויחשבה לו צדקה", והוא "ראש כל המאמינים"); יצחק כנגד התענוג (יצחק מלשון "צחוק עשה לי אלהים, כל השומע יצחק לי"); ויעקב כנגד הרצון (בחינת "יעקב איש תם", שהוא ענין תמימות הרצון, כמבואר בחסידות).

אך מצד שרשי האורות, בחינת התורה שניתנה לכל אחד מ-ג הרישין הנ"ל (בחינת "תורה אור") הסדר הוא הפוך: "תורת אמת" (בחינת יעקב) ניתנה לכח (כלי) האמונה שבנפש, בסוד "איהו [אור המשפיע] אמת ואיהי [כלי המקבל] אמונה"; "תורת חיים" (בחינת יצחק) ניתנה לכח התענוג שבנפש, בסוד "כי עמך מקור חיים" - "מקור כל התענוגים", כמבואר בחסידות; "תורת חסד" (בחינת אברהם) ניתנה לכח הרצון שבנפש, בסוד "כי חפץ חסד הוא", שהוא הרצון הפשוט להיטיב וסוד עלית הרצון לבריאת העולמות, בבחינת "עולם חסד יבנה" כנ"ל.